מבוא למרווחים

כמו שבין כל שתי נקודות קיים מרחק מסויים, כך גם בין כל שני צלילים. המרחקים בין התדרים נקראים בשפת המוסיקה: מרווחים. וכמו שמודדים מרחקים משתמשים ביחידות של מטר, כשמדברים על מוסיקה מודדים את המרווחים בטונים. צליל הוא אינו מרווח כמו שנקודה היא אינה מרחק. כדי למדוד מרווח (בדיוק כמו מרחק) צריכים לפחות שני צלילים.

שני המרווחים שאני רוצה להתחיל איתם נקראים: סקונדה קטנה ואוקטבה. הסקונדה הקטנה היא מרווח של חצי-טון וזהו המרווח הכי קטן במוסיקה המערבית (ראו מסגרת). האוקטבה היא מרווח של 6 טונים (או 12 חצאי-טון) והיא מרווח מאוד מיוחד. בפרקים הבא נראה למה.

*חשוב לציין שבמוסיקה המזרחית, ואני לא מדבר על משה פרץ, החלק הכי קטן הוא רבע טון ולא חצי טון. ניתן למצוא רבעי טונים במוסיקה ערבית, הודית וכו'. זה עניין של רזולוצייה והוא תלוי תרבות. האוקטבה ההודית, למשל, מתחלקת ל-24 חלקים (כי כל חצי טון מתחלק ל-2 רבעי טונים. מתמטיקה פשוטה). האוזן המערבית, שלא מיומנת בהקשבה והפרדה של רבעי טונים תתקשה לזהות אותו. אדם מערבי שישמע רבעי טונים עלול לחשוב שהתזמורת מזייפת.

כמו לחצי-טון (סקונדה קטנה) ול-6 טון (אוקטבה), גם לשאר המרווחים יש שמות מוזרים באיטלקית.
אני לא כל-כך תומך בשימוש בשמות המרווחים בהתחלה כי זה כמו לקרוא למספר 7 "חיים" ולמספר 35 "דוד" ומי שעוד לא הפנים מה זה 2 וחצי טון (באוזן), אני לא בטוח שיהיה נכון לסבך אותו עם השם של 2.5 טון ועוד באיטלקית. לא בתחילת הדרך לפחות. בטוח שיהיו כאלה שיחלקו עלי אבל הם יכולים להקים אתר משלהם. אני רוצה להשאיר את זה פשוט. בכל מקרה, כדאי מאוד להכיר את שמות המרווחים כדי שכשתיתקלו בהם הם לא יהיו לכם זרים.

אני רוצה להדגיש:אני לא טוען שלא צריך להכיר אותם בכלל, להיפך, כששני מוזיקאים נפגשים ושניהם מכירים את שמות המרווחים, יהיה להם הרבה יותר קל להשתמש בהם מאשר לספור טונים, בהנחה שהשמות כבר הופנמו ושניהם שולטים בהם. אני מאמין שלא כולם מסוגלים להפנים את השמות בקלות בתחילת הדרך. למרות שאין פה דברים מסובכים חוץ מלזכור שמות חדשים ולא מוכרים, אם בהמשך תאבדו את עצמכם בשמות - לא נורא, בדיוק על זה אני מדבר. נסו רק להבין את הפואנטה ולהתייחס לגודל המרווח ולא לשם שלו.

צלילי האוקטבה

A A#
Bb
B C C#
Db
D D#
Eb
E F F#
Gb
G G#
Ab
A

שמות הצלילים

שם אות
לה A
סי B
דו C
רה D
מי E
פה F
סול G

רשימת הפרקים